Contact us:

יצירת קשר:

פלונית נ' פלוני

פלונית נ' פלוני

עמ"ש 45040-07-14

[ישראל] 14/08/2014

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

שופטים: כבוד השופטת שרה דברת- אב"ד ס.נשיא; כבוד השופטת חני סלוטקי; כבוד השופט יורם צלקובניק העותרים: פלונית ע"י ב"כ עוה"ד מיכה גבאי; עוה"ד אהובה גבאי

המשיבים: פלוני ע"י ב"כ עוה"ד אדווין פרידמן; עוה"ד ענת קדמי

תקציר: ביהמ"ש המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בו נקבע כי בתם של הצדדים תוחזר לארה"ב. כוונתם העקרונית של הצדדים לעבור להתגורר בשלב כלשהו בישראל לא התגבשה לכדי תוכנית ממשית, ועל כן לא היה בה כדי לשנות ממקום מגוריה הקבוע של הקטינה. המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי חריג החשש החמור מתקיים במקרה זה. האב הסתמך על פסקי דין של בית המשפט העליון כדי להוכיח את החוק בניו יורק. האם לא הכחישה טענת האב בהליך בבית המשפט לענייני משפחה.

 רקע עובדתי:

 האב בעל אזרחות אמריקאית. האם בעלת אזרחות ישראלית, בעלת אשרת שהייה קבועה בארה"ב מסוג "גרין קארד". סמוך לאחר נישואיהם בישראל עברו הצדדים להתגורר בניו יורק. ביום 13.4.11, נולדה לצדדים בת בניו יורק. האם והקטינה הגיעו ארצה מארה"ב, לביקור משפחתי, ביום 11.2.14. האב הגיע לישראל ביום 27.2.14, להשתתף באירוע המשפחתי. לאחר הגעתה עם הקטינה ארצה, הגישה האם תביעת גירושין בבית הדין הרבני. ביום 05.06.2014, הגיש המשיב תביעה בבית המשפט לענייני משפחה להחזרת הקטינה לארה"ב מכח האמנה. בית המשפט לענייני משפחה הורה על החזרת הקטינה לארה"ב.

 טענות/סוגיות רלוונטיות:

טענות המערערת: כוונת הצדדים היתה להתגורר בישראל והם אף נקטו בפעולות לשם כך. משהסכים לכך שמגורי הצדדים יהיו בישראל אין הוא רשאי לחזור בו באופן חד צדדי מהסכמות אלה; המשיב לא הביא ראיה לדין הנוהג בניו יורק ולא הוכיח טענתו, כי החוק שם קובע שהורה אינו רשאי להוציא קטין מתחום השיפוט ללא אישור בית המשפט; מתקיים חריג ההסכמה, הקטינה הגיעה לישראל בהסכמת המשיב וכן מדובר באב שלא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת שלו; מתקיים החריג הנוגע לחשש חמור לשלום הקטינה, שכן השבת הקטינה לארה"ב תגרום לה לנזק חמור שלא לצורך לאחר שהשתלבה במקום מגוריה הנוכחי; היה על בית המשפט לענייני משפחה להזמין חוו"ד מומחה גם אם האם לא ביקשה מיוזמתה. משלא עשה כן, ביקשה המערערת לצרף חוות דעת מומחה בדבר הנזק הצפוי לקטינה מחזרתה לארה"ב; לא היה מקום ליתן משקל לעדות המשיב במשפט שעה שהפר את הוראות בית המשפט ולא התייצב לדיון ומאחר ועדותו ניתנה באמצעות תוכנת הסקייפ.

 החלטה:

הערעור נדחה. כוונתם העקרונית של הצדדים לעבור להתגורר בשלב כלשהו בישראל לא התגבשה לכדי תוכנית ממשית, ועל כן לא היה בה כדי לשנות ממקום מגוריה הקבוע של הקטינה. אין הנידון דומה לבע"מ 741/11, באותו מקרה נקבע כי במידה והורה מסכים כי קטין ישאר בארץ אליו נחטף אין הוא יכול לחזור בו לאחר מכן מהסכמה זו. אין דבר בין קביעה זו לבין המסקנה כי בן זוג אשר הסכים, בשלב כלשהו, לשקול מעבר לישראל אינו יכול לחזור בו.

 לעניין זכויות משמורת לפי הדין בניו יורק, לאור הוראות תקנה 83 לתקנות סדר הדין האזרחי כל טענה שבעובדה שלא הוכחשה במפורש בכתב ההגנה תחשב כטענה שמודים בה. המערערת לא העלתה טענה בנוגע לדין הזר בסיכומיה. בית המשפט שלערעור לא ידון בטענות המועלות לראשונה בפניו. גם לגוף הטענה סבר בית המשפט המחוזי כי סעיף 14 לתוספת לאמנה מבהיר, כי אין צורך בהליכים מיוחדים להוכחת הדין במדינה המהווה את מקום מגוריו הרגיל של הילד, ובית המשפט רשאי להתייחס ישירות לדין אותה מדינה. המשיב הפנה לפסקי דין של בית המשפט העליון אשר התייחסו לדין הנוהג במדינת ניו יורק בעניין זה.

 לגבי הטענה כי המשיב לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת שלו, עד למועד צאתן של המערערת והקטינה לישראל התגוררה כל המשפחה ביחד. האב נשא לבדו בעול פרנסת המשפחה, גם אם בפועל רוב הזמן המערערת היא שטיפלה בקטינה. האב הסכים שהקטינה תצא לביקור ותו לא.

 המערערת הודיעה למשיב כי היא אינה שבה עם הקטינה לארה"ב בתחילת מרץ, 2014 והתביעה בבית המשפט לענייני משפחה הוגשה ביום 05.06.2014. אין מדובר בפרק זמן ארוך דיו על מנת ללמד על השלמה.

בהיעדר בסיס עובדתי של ממש לטענות שהועלו בדבר קיומו של חריג החשש החמור, לא היה מקום להורות על קבלת חוות דעת מומחה בעניין זה. אין מקום לצירוף חוות דעת בשלב הערעור, שכן המדובר בחוות דעת שאינה דרושה לבירור הערעור ואין בה כדי להשפיע על ההכרעה בו.

 אמנם נקבע כי על האב להתייצב בישראל למתן עדותו והוא לא התייצב, בית המשפט לענייני משפחה התרשם  מעדותו של המשיב ישירות, גם אם באמצעות תוכנת הסקייפ, וסבר כי המדובר בעדות עקבית ואמינה. בית המשפט המחוזי לא ראה כל עילה להתערב בהתרשמות זו.