Contact us:

יצירת קשר:

ג.א. ב. נ' ג. ב.

מ.א. 3704/94 ג.א.ב. נ' ג.ב.
[ישראל] [13/09/1994]
בית המשפט המחוזי בתל אביב
שופטים: כב' הש' ח. פורת
העותרים: ג. א. ב. ע"י ב"כ עו"ד רמי ביאזי
המשיבים: 1. ג. ב. 2. .א. ב. 3. .קיבוץ כ.ג ע"י ב"כ עו"ד א. שני


רקע עובדתי:

אם אזרחית בריטניה. אב אזרח ישראלי. קטינה בת שנתיים. לאחר משברים ופרידה הגיעו כל השלושה לישראל לקיבוצו של האב. האם חזרה לבריטניה תוך ציפיה כי הבת תוחזר בהמשך ומשזה לא קרה – הגישה תביעה לפי חוק האמנה.

הסוגייה הרלוונטית:

  1. הגנת ההסכמה/השלמה לפי ס' 13(א)– לטענת האב :  הצדדים עלו ארצה למטרת השתקעות. כל מטענם נשלח לארץ. לא נרכשו כרטיסי טיסה לכיוון חזור. האם בחרה לחזור ונתנה הסכמתה להשארת הילדה למשמורת האב ואף השאירה מסמך המעגן זאת. כן השתהתה היא בהליכי ההחזרה.
  2. הגנת הנזק לקטין לפי ס' 13(ב).

החלטה:

בית המשפט דוחה את טענות האב:

  1. ההגעה לישראל לא היתה עליה לשמה. נוהל כרטיס בכיוון אחד היה נהוג בכל נסיעותיהם הקודמות של בני הזוג. לא נעשו סידורים אפשריים בהקשר ה'עליה'. המטען אשר נשלח ארצה היה זה של האב בלבד. ה'עליה' התבצעה בחופזה כמין 'יציאת מצרים'. נמצא כי לכל היותר לנתבע היו כוונות מסוימות להשאר בארץ אך לא לאם. לאם היתה במקביל מערכת יחסים עם אדם אחר כך שפיוס כה מהיר בין בני הזוג אינו הגיוני. התובע סתר עצמו באמרו מחד כי היתה הסכמה ומאידך כי דברים נשארו באוויר. במצב כזה לא מתהווה הסכמה פוזיטיבית כנדרש. המסמך שניתן לקיבוץ נועד לאמונתה הסובייקטיבית של  האם להסדר עתידי של זכויות טיפול ומעמד פורמלי בקיבוץ – ולאו דווקא לאישור השארות לצמיתות. כן לא הייתה כל השהייה בהליכים שכן האם פנתה מיידית לר' המרכזית בריטניה והשהות היתה רק בנוגע למ"ומ בין הרשויות המרכזיות.
  2. באופן עקרוני ישנה תקופה בה אין הורה נתפס כנותן הסכמה וזאת עקב סערת נפש ובלבול שמתחוללים כתוצאה מהדינמיקה של ביקור אשר לא ברור אם מסתיים אם לאו. לצורך ס' 13(א) נדרשים שקול דעת ברור מצד ההורים וחד משמעיות. נטל ההוכחה מוטל על הנתבע ולכן גם ספק בעמדת התובעת צריך לפעול לטובתה.  במקרה זה לא רק שלא הוכחה ההגנה אלא המאזניים אף נוטים לכיוון האם.
  3. סוגיית הנזק – סיכון לקטין צריך לנבוע מעצם ההחזרה לארץ המוצא להבדיל מהחזרה להורה שכן ההורה יכול להיעזר במידת הצורך במשפחה ושירותי קהילה. האם אינה מכורה לסמים ולאלכוהול, לפחות לא יותר מן האב. בעיותיה הנפשיות והרפואיות של האם אין בן כדי להוות סיכון לילדה- דבר שאושר ע"י פקידת סעד מאנגליה ומטפלתה של האם. כדי לבסס את הגנת הנזק יש צורך בראיות קונקרטיות ולא בהיפותיזות ביחס לעתיד. אפילו האב לא כופר בכך כי התובעת הינה אם טובה, מה גם שזו הפגינה ישוב ושקול דעת בהעידה על הדוכן. טענת ההגנה נדחית.