Contact us:

יצירת קשר:

גונזבורג נ' גרינוולד

ע"א 5532/93 גונזבורג נ' גרינוולד
[ישראל] [14/08/1995]
בית המשפט העליון
שופטים: כב' הש' ש. לוין, כב' הש' י. קדמי, כב' הש' ד. דורנר
העותרים: ד"ר דוד גונזבורג ע"י ב"כ עו"ד אדווין פרידמן
המשיבים: 1. אלנה גייל גרינוולד 2. ד"ר אלן גרינוולד ע"י ב"כ: עו"ד פרופ' ד. פרימר


רקע עובדתי:

ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בי-ם אשר דחה תביעת החזרה.

האב והאם יהודים אזרחי ארה"ב. קטין בן 8. בבי"דר בניו יורק ניתן פסק דין בהסכמה בו נקבע בין היתר כי הילד יהיה במשמורת האם עד לגיל 6 ואז יוכל האב להעלות את הנושא לדיון מחדש. כן נקבעה לאב זכות לביקורים. בנוסף נקבע כי החלטה בעניינים חשובים בחיי הילד תהא טעונת הסכמת האב. לאחר מכן ניתן גם פס"ד בהסכמה ע"י ערכאה אזרחית בניו יורק, בו נקבע בין היתר כי לצדדים עומדת הזכות להתגורר מזמן לזמן במקומות בהם יראו לנכון לגור ללא הגבלה כלשהי. לאחר פרק זמן בו נישאה האם שנית, גילתה האם כי בכוונתה לעלות ארצה עם הקטין. משכך, הוציא האב בביהמ"ש הניו יורקי צו זמני האוסר על הוצאת הילד מניו יורק וכן צו הביאס קורפוס להבאת הילד בפני ביהמ"ש. לבסוף התברר כי האם כבר עלתה לארץ עם בנה ובעלה. האב פתח בהליכים לפי חוק האמנה. ביהמ"ש קמא דחה את תביעתו בקובעו כי האמנה אינה חלה במקרה זה מאחר ועל פי הדין הניו יורקי לא היו לאב זכויות משמורת כמובנן באמנה אלא זכויות ביקור בלבד. כן נקבע כי עקירה מישראל עלולה לגרום לילד לנזק וכי טובת הילד הינה שיקול מכריע אם להחזירו אם לאו.

החלטה:

ביהמ"ש העליון מקבל את הערעור בקובעו:

  1. מדובר במקרה חטיפה מובהק. בבסיס האמנה ניצבת ההשקפה כי טובת הילד בהקשרה הרחב מחייבת את החזרתו למדינה ממנה נחטף. מטרה זו מושגת ע"י הטלת חובה להחזירו למדינה ממנה הוצא שלא כדין ולהשאיר את הדיון בטובת הילד לערכאותיה המוסמכות של אותה מדינה.
  2. עם זאת, החובה להחזיר את הילד אינה מוחלטת והיא כפופה לחריגים שבסעיפים 12 ו- 13 לאמנה.  מתן פירוש רחב לחריגים אלה ובמיוחד לסעיף 13(ב) – עלול לסכן את מטרת האמנה ולהפכה לאות מתה. יש לפרש את החריגים בדרך דווקנית.
  3. ביהמ"ש עורך סקירה רחבה של פסיקה משווה מרחבי העולם ושל מקורות עיוניים, זאת לאור העקרון כי הגשמת מטרות האמנה, המבוססת על הדדיות, מחייבת פרשנות אחידה בכל המדינות. בין היתר נקבע בארה"ב כי את ס' 13(ב) יש לפרש בצמצום רב ובאופן מילולי ולכן התנאי לאי השבת הילדים הוא כי קיים סיכון חמור (GRAVE RISK) שהילדים יחשפו לנזק. באנגליה הושם הדגש על דרישת מצב בלתי נסבל כתנאי להמנעות מהחזרה.
  4. טובת הילד כשיקול עצמאי הנפרד מן ההגנה שבס' 13(ב), אינה נתונה עוד להכרעת ביהמ"ש של המדינה אליה הובא הילד. סמכות ההכרעה מהי טובת הילד עוברת לביהמ"ש של המדינה ממנה הוברח.
  5. במקרה דנן עולות שתי שאלות בלבד: א)האם עפ"י כללי המשפט הניו יורקי לאב יש זכויות משמורת?  ב)האם הוכחה הגנה כלשהי? ביהמ"ש מוצא כי לאב זכויות משמורת הן מכח הפסק הרבני, הן מכח דיני מדינת ניו יורק והן מכח צווי ביהמ"ש. בנוגע לשאלה השנייה קובע ביהמ"ש כי לא הוכח חד משמעית כי צפוי נזק כבד לילד.
  6. לעניין ס' 13(א) – האמנה אינה מכירה בהתמשכות ההליכים כהגנה. הגנת ההשלמה מאפשרת להסיק כי ההורה השלים עם הוצאת הילד במובן זה שויתר על זכותו להשבה מיידית של המצב לקדמותו בכך שלא הגיב על ההרחקה במשך זמן סביר הפחות משנה. הגנה זו אינה חלה כאשר לשיהוי ישנה סיבה מתקבלת על הדעת.