מ.א. 1510/95 צ.ר. נ' צ.ב.
[ישראל] [24/07/1996]
בית המשפט המחוזי בירושלים
שופטים: כב' הש' מ. שידלובסקי- אור
העותרים: צ.ר. ע"י ב"כ עו"ד ליאון רוזנבאום
המשיבים: צ.ב. ע"י ב"כ עו"ד מרדכי קוסקס
רקע עובדתי:
אב המתגורר בישראל, ואילו האם עם ילדיהם בצרפת כאשר המשמורת מסורה לאם והילדים מגיעים ארצה לביקורים אצל האב. באחד הביקורים פנה האב לביהמ"ש המחוזי בבקשה למסור לו את החזקה בבנו, כבן 15, ואכן משיקולי טובת הילד וע"ס חוו"ד ניתנה לאב משמורת זמנית והבן נשאר בארץ. האם תובעת החזרה.
הסוגייה הרלוונטית:
הגנת ס' 13(ב) לאמנה- לאחר שבהסכמת הצדדים מונה מומחה ליתן חוו"ד ביחס לסעיף דלעיל, ובהסכמה דן ביהמ"ש אך ורק בסוגיה זו מבלי לעסוק בשאלת ההרחקה שלא כדין.
החלטה:
ביהמ"ש קבע לאור הממצאים כי היו בין האם לבן התפרצויות רגשיות וכי רצונו של הבן הוא לחיות עם אביו בישראל. מצבו הרגשי בשהותו אצל אביו בארץ טוב יותר וחלה הטבה בתפקודו. חזרה לצרפת תגרום לו קשיי תפקוד ותערער את הרגשת הבטחון והיציבות שתרמו להתפתחותו. על כן – החזרה לצרפת תעמיד את הבן במצב בלתי נסבל ותגרום לו נזק פסיכולוגי, ועל כן לא ניתן צוו החזרה. ביהמ"ש מציין כי להחלטתו אין קשר לאהבה ולמסירות שרוחשת האם לבן ולאהבתו אותה. כמו כן שוכנע ביהמ"ש כי הבן מתנגד להחזרה וכי הוא בגיל ורמת בגרות בהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו.