Contact us:

יצירת קשר:

ס.ל נ' ל.ל

תמ"ש 2801/99 ס.ל. נ' ל.ל.
[ישראל] [29/09/1999]
בית משפט השלום לעניני משפחה טבריה
שופטים: כב' הש' א. בוהדנה
העותרים: ס. ע"י ב"כ עוה"ד ש. מורן, ד. לייטמן
המשיבים: ל.ל ע"י ב"כ עו"ד מ. בוחבוט


רקע עובדתי:

אב אזרח ארה"ב, אם אזרחית ארה"ב וישראל. שני קטינים – בן 12 ובת 10 אשר חיו כל חייהם בארה"ב למעט ביקורים בארץ. פס"ד גירושין בארה"ב קבע כי המשמורת העיקרית תהיה לאב. כן הוסדר נושא חופשות קיץ עם האם. לאור רצון האם לעקור לישראל, ניתן ב-96' צו אשר קבע כי הילדים ישהו עם האם בקיץ בכפוף למספר תנאים שעיקרם עדכון ויידוע האב על הנעשה. בקיץ 99', במהלך אחת החופשות, 'הגישו' הקטינים בקשה בבימ"ש בארץ בקשה למתן צו מניעה נגד חזרתם לארה"ב ומונה להם בתחילה אפוטרופוס לדין, כאשר לאחר מכן הותר ייצוגם הנפרד. בתגובה הגיש האב תביעת החזרה עפ"י האמנה.

הטענות הרלוונטיות:

האב טוען להרחקה שלא כדין. ב"כ הקטינים טוענת כי לא בוצעה כל חטיפה באשר הקטינים הם אלה שיזמו את המהלך למניעת החזרתם ועל כן לא חלה האמנה. לחלופין חלים שני החריגים המנויים בס' 13(ב) לאמנה, בדבר הנזק לקטין ורצון הילדים. טענות האם דומות לאלו של הקטינים בתוספת טענת הגנה כי האב הסכים/השלים בשיחה שניהל עמה, עם השארות הבן הבכור במחיצת האם.

החלטה:

  1. גישת ב"כ הקטינים הינה עקיפת הוראות האמנה, שכן הכרה בעילה עצמאית של קטינים לתבוע את העברת משמורתם בישראל שלא במסגרת חריג ה'התנגדות', תהווה חבלה במטרות ותכליות האמנה. ביהמ"ש מאזכר את פרשת איסק, וקובע כי מקרה זה חמור אף יותר שכן הפרדת הילדים בהליך הטילה עליהם מעמסה רגשית עצומה וגרמה נזק כאשר ברור כי האם היא זו המושכת בחוטים.
  2. הגנת ס' 13(א) – ביהמ"ש דוחה את טענת האם בקובעו כי לכל היותר במדובר במו"מ עניני בין ההורים. מעבר לכך, כל הסימנים מראים כי האב לא הסכים או השלים עם ההרחקה ואילו ההיפך הוא הנכון.
  3. הגנת הנזק לקטין – בפני ביהמ"ש הונח חומר רקע, חוו"ד מומחה מטעמו והוא אף שוחח עם הקטינים. מכולם נמצא ומוסק כי מקרים מינורים בעבר של הפעלת כח פיזי מצד האב אינם מקיימים את החריג בדבר סיכון חמור. ביהמ"ש מתרשם  כי הבן הבכור יעשה הכל ע"מ לרצות את אימו ועל כן הגנת הנזק לא הוכחה.
  4. הגנת רצון הקטין – הבת כלל לא מתנגדת להחזרה. ביחס לבן – לא די בהתנהגות סתמית אלא יש לבחון את מרכיבי ההתנגדות. לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה (פרשת איסק, פרשת פוקסמן, פרשת שבח) ויישומם על עובדות המקרה, מחליט ביהמ"ש כי רצון הילדים אינו מנומק היטב, אינו מלווה בטענות אמיתיות ואובייקטיביות והינו בגדר שליחת הילדים ע"י האם כ"ראש חץ" בכדי להעביר אליה את המשמורת.