Contact us:

יצירת קשר:

א.ש נ' ד.ש. (מחוזי)

ע"מ 128/99 א.ש. נ' ד.ש.
[ישראל] [30/04/1999]
בית המשפט המחוזי בחיפה
שופטים: כב' הש' י. יעקבי-שווילי, ס.נ כב' הש' מ. נאמן, כב' הש' ע. גרשון
העותרים: א.ש. ע"י ב"כ עוה"ד זאב ולנר, זאב הבר
המשיבים: ד.ש. ע"י ב"כ עו"ד בני דון יחייא


רקע עובדתי:

אם אזרחית ארה"ב וישראל, אב אזרח ישראל. מתגוררים שנים רבות בארה"ב ולהם ילד כבן 13. קשר הדוק עם הארץ ותכניות עלייה, במסגרתם מכרו את בית מגוריהם בניו יורק. לפתע חל משבר ביחסים והאם חזרה בה מתכניתה לעלות לארץ. בסמוך לכך עזבו האב והבן ללא ידיעת האם את ארה"ב לישראל. ביהמ"ש קמא (כב' הש' צ. קינן) ציווה להחזיר הבן כאשר עיקר הדיון נסב סביב סוגיית רצון הילד לפי ס' 13(ב) סיפא. למרות תסקירים שקבעו כי כי הבן הינו בוגר נבון ובשל המביע רצון כן להשאר בארץ והתנגדות כנה לשיבה לארה"ב, קבע ביהמ"ש כי המדובר ברם בהעדפה להבדיל מרצון נחוש וחד משמעי כנגד החזרה. כן נקבע כי חלק ניכר מרצונו של הנער נובע מהעובדה כי בישראל הוא עטוף בחיבה יתרה, בשפע רב ובפינוקים מצד האב ומשפחתו, עד כדי 'שכרון חושים', שאינו רצון של ממש. לאור הפירוש הצר הניתן לחריגי האמנה, יש לצוות על החזרה, מה גם שאין חובה על ביהמ"ש להתחשב ברצון הילד, שהרי לשון 'רשאי' הינה לשון הסעיף ובנסיבות העניין אין להשתמש ברשות הנתונה. האב מערער על ההחלטה.

החלטה:

  1. אמנם יש טעם בטענת האם שהרעפת השפע הינה מעין 'הסתה לא אקטיבית', ונכון כי זהו מצב שיכול לפגום בגיבוש רצון כן ואמיתי, אך לא כך הוא במקרה זה.
  2. אין ספק כי בסכסוכי משמורת רצונו של ילד בוגר ונבון הינו בעל משקל מכריע. האם כך הדבר גם לאור האמנה? ביהמ"ש קובע כי בכל הנוגע לרצון הילד אין להחיל את ההוראות המחמירות מאוד שנקבעו בפסיקה לעניין הסייגים האחרים באמנה. פירוש ס' 13(ב) סיפא יהיה אחר מזה המצומצם והדווקני הניתן לס' 13(ב) רישא. סיפא הסעיף מתחשב ברצון לכבד את זכות הילד לקבוע את גורלו ורצונו כל עוד ביכולתו לגבש רצון נבון ולא מסוכן ובכך באה על סיפוקה גם הוראת ס' 12(1) לאמנת זכויות הילד. לא הילד הוא החוטף ואין להענישו כדי להניא את הורהו מחטיפה.
  3. כאשר בחירת הקטין אין בה סיכון והיא נובעת מגיבוש רצון נבון ובוגר, ראוי לכבד את רצונו ולא זה המקרה אליו מכוונת התיבה 'רשאית' המופיעה בלשון הסעיף, ושמטרתה לאפשר לביהמ"ש שק"ד אם להתחשב ברצון הילד. ראוי להזהר גם שלא להביא את הילד למעשים שאינם ראויים בהתנגדותו לביצוע צוו החזרה, בחינת 'לפני עיוור לא תשים מכשול'.
  4. במצב רגיל של חטיפה, כאשר אין לפני ביהמ"ש קטין בגיל מתקדם עם רצון נחוש וסביר, ראוי להחזיר את הילד לאלתר אך לא בכך עסקינן. במצב דנן ממילא יחזור הילד לישראל, לכל הפחות במצוות ביהמ"ש בארה"ב, ואז תגרם לילד טלטלה מיותרת, מה גם שלא ברור כיצד התדיינות בארה"ב תחסוך מן הקטין את המצוקה שבצורך להחליט.

    במקרה זה אין המדובר בהעדפה, בחירה בין שתי אפשרויות, אלא באפשרות אחת בלבד העומדת לנגד עיני הבן.

הערעור מתקבל.