Contact us:

יצירת קשר:

מ.ר. נ' י.ר.

תמ"ש 10673/02 מ.ר. נ' י.ר.
[ישראל] [10/02/2003]
בית המשפט לעניני משפחה מחוז תל אביב
שופטים: כב' השופט ג. גוטזגן
העותרים: מ.ר. ע"י ב"כ עו"ד פרנק קאהן.
המשיבים: י.ר. ע"י ב"כ עו"ד אדווין פרידמן.

רקע עובדתי:

בין שני הורים גרושים נחתם הסכם שאושר בביהמ"ש בלוס אנג'לס, ארה"ב, לפיו ישהה בנם הקטין בן ה-12 שנתיים אצל האם בארץ ולאחריהם שנתיים אצל האב בארה"ב. כן נקבע כי בסוף התקופה הראשונה יוכל הקטין לבטא את העדפתו באשר למקום מגוריו וזו תהיה מקובלת על ההורים. לאחר תום התקופה הראשונה במהלכה התגורר הקטין בארץ, הגישה האם תובענה לקביעת משמורת הקטין בידה. האב תובע החזרה.

סוגיות/טענות רלוונטיות:

האב טוען כי מקום מגוריו של הקטין היה ונשאר בארה"ב וכי יש  לייחס משמעות לכוונתם העתידית של ההורים, מעבר לקביעת מקום המגורים בפועל. האב מסתמך בין היתר על פסה"ד האמריקני בפרשת מוזס.

החלטה:

  1. לאחר סקירה ממצה של ההלכות לעניין 'מקום מגורים רגיל', הן בארץ והן בחו"ל, קובע ביהמ"ש כי גם שהות קצובה וזמנית במדינה מסוימת אינה מונעת מביהמ"ש להגיע לכלל מסקנה כי מקום מגוריו הרגיל של קטין נקבע במקום זה, ובלבד שבנסיבותיו של המקרה התאקלם הקטין והתבסס במקום מגוריו הפיזי הנוכחי.
  2. ביהמ"ש מתייחס לפרשת מוזס (Mozes v. Mozes, 239 F. 3d, 1067) בה נקבע כי לא די בעצם שהייתו הפיזית של הקטין במדינה החדשה בכדי לקבוע שחל שינוי במקום מגוריו הרגיל, כי אם יש לצרף לכך גם את כוונת ההורה שעבר למדינה 'החדשה', להתיישב בה ולנטוש את חייו במדינה הישנה. ביהמ"ש מבהיר כי פסק הדין בפרשת מוזס חורג מההלכות אשר נקבעו בעקביות במשך שנים ברחבי העולם וכי טרם קנה לו אחיזה וביסוס מוצקים, וכן כי אינו מהווה הלכה מנחה או מחייבת הכובלת את ביהמ"ש בישראל.
  3. ביהמ"ש קובע כי במקרה דנן היכה הקטין שרשים בארץ והשתלב היטב על אף געגועיו למשפחתו ולאורח החיים שבארה"ב. התקופה בת השנתיים בה שהה בישראל הינה משך זמן משמעותי ביותר אשר יש בו בכדי להביא לשינוי במקום מגוריו. ביהמ"ש מאבחן את המקרה הנוכחי מפרשת מוזס שם דובר על בני זוג נשואים, כאשר לאם שם לא היתה כל זיקה מיוחדת לארה"ב בעוד שכאן המדובר בבני זוג גרושים כאשר האם אזרחית ישראל בה חיה גם משפחתה, וזיקתה לארץ רבה.
  4. כלל גדול הוא כי אדם המבקש כי ביהמ"ש יתן לו סעד, חייב לבוא בידיים נקיות ובתום לב. השאלה אם יש מקום ליתן משקל כלשהוא לעקרון זה בעת בירור הליך על פי אמנת האג נשארת בצ"ע.