ע"א 1372/95 סטגמן נ' בורק
[ישראל] [14/08/1995]
בית המשפט העליון
שופטים: כב' הש' א. גולדברג, כב' הש' צ. טל, כב' הש' י. זמיר
העותרים: לויד סטגמן ע"י ב"כ עוה"ד צ. פיק, מ. ירזין
המשיבים:דבורה בורק ע"י ב"כ עוה"ד נ. סמולט, מ. רביב
רקע עובדתי:
ראה פס"ד ביהמ"ש המחוזי במ.א 1370/94. האב מערער על ההחלטה שלא להחזיר את הילד.
החלטה:
-
אין האמנה על אף מטרותיה הקבועות בס' 1, מתעלמת מטובת הילד, והיא קובעת בצד מטרת ההחזרה המיידית, חריגים להחזרה המבטאים את טובת הילד. אלה באו ליתן מוצא למקרה של התנגשות בין שני אינטרסים: הצורך לבטל את מעשה החטיפה שהוא בגדר עשיית דין עצמי והצורך להגן על טובת הילד.עם זאת, גם אם טובת הילד גוברת בהתמודדות בין האינטרסים, הרי שפועל יוצא מן היעדים שבבסיס האמנה הוא כי על ההורה החוטף המבקש לצאת נשכר ממעשהו הנטל להוכיח את קיומו של החריג. משמע, הספק בקיומו של החריג פועל להחזרת הקטין החטוף ולא להשארתו בידי חוטפו.
-
ההנחה שביסוד חריג ההשתלבות שבס' 12, הינה כי אם הוכיח המתנגד להחזרה כי הילד השתלב בסביבתו החדשה, כי אז טובתו היא שלא יעקר ממקומו. אולם לא די בהסתגלות גרידא של הילד לסביבתו החדשה. כדי שתוכח השתלבות, על זו להצביע כי אכןקמה ההנחה האמורה, במובן זה שעקירת הילד מסביבתו החדשה אינה שקולה, מבחינת טובתו,כנגד החובה להחזירו למקומו. כל ספק פועל להחזרת הילד ולא להשארתו.
-
במקרה זה, מאחר ותסקיר פקידת הסעד על אף הקשיים והלבטים הציע בכל זאת להחזיר את הילד לאב תוך הגעה להסדר עם האם, ובעיקר מאחר והאב אינו מבקש לנתק את הקטין מאימו, ואם תחליט זו לשוב לקליפורניה, יסכים כי הבן יהיה במשמורתה תוך שמירת הסדרי הראייה כפי שהיה בתחילה, מתקבל הערעור.