ישראל חתומה על אמנת האג: היבטים אזרחיים לחטיפת ילדים, מאז 1991.
מטרת האמנה הינה להחזיר ילד שהורחק ממקום מגוריו הרגיל בהליך משפטי מזורז.
אדם או מוסד בעל זכות משמורת רשאי לפעול במסגרת אמנת האג. זכות משמורת מוגדרת כזכות לקבוע את מקום מגוריו הרגיל של הקטין. האמנה חלה על ילדים עד גיל 16.
על הליכים על פי אמנת האג חלות תקנות סדר דין מיוחדות. לפיהן, ההליך בבית המשפט הדן בתביעה אמור להסתיים תוך שישה שבועות מיום הגשת התביעה. ישנה זכות ערעור שניתן לממש תוך 7 ימים מיום מתן פסק הדין. הפסק בערעור אמור להינתן תוך 30 יום מיום הגשת הודעת ערעור.
ההגנות לתביעה על פי אמנת האג מצומצמות. מי שמתנגד לתביעה יכול לטעון כי העותר הסכים להרחקה או השלים לאחר המעשה; או שהילד מתנגד לחזור והוא בגיל וברמה שיש להתחשב בדעתו; או שקיים סיכון חמור כי החזרת הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי חמור. הנטל להוכיח את ההגנות חלות על מי שטוען אותן.
במקרה חטיפה יש חשיבות רבה לפעולה משפטית מהירה. אם התביעה להחזרה מוגשת בתוך שנה מיום החטיפה או אי ההחזרה, חובתו של בית המשפט להחזיר את הקטין אם לא הוכחה אחת מההגנות. אם הוגשה התביעה לאחר שחלפה שנה, בית המשפט רשאי, אולם לא חייב, להחזיר את הקטין. (ראה את הפסיקה במדור פרסומים).