Contact us:

יצירת קשר:

שבח נ' שבח (עליון)

רע"א 3052/99 שבח נ' שבח
[ישראל] [01/06/1999]
בית המשפט העליון
שופטים:כב' המשנה לנשיא ש. לווין, כב' הש' ד. דורנר, כב' הש' י. אנגלרד
העותרים: דפנה שבח ע"י ב"כ עו"ד בני דון יחיא
המשיבים: אברהם שבח ע"י ב"כ עוה"ד זאב וולנר, זאב הבר


רקע עובדתי:

ראה פסק הדין בע"מ 128/99. האם מערערת על ההחלטה.

החלטה:

ביהמ"ש העליון מקבל את הערעור והופך שוב את הקערה על פיה:

  1. הסייג הנובע מהתנגדות הקטין אינו מוחלט. לביהמ"ש קיים שק"ד בעניין, אשר אותו יש להפעיל בהתחשב בהלכת גונזבורג, לפיה בהתקיים התנאים הקבועים באמנה חייב ביהמ"ש להורות על החזרת הילד למדינה ממנה נחטף, בכפיפות לחריגים שלהם יש לתת פירוש דווקני.  הלכה זו בדבר הפרשנות הדווקנית שיש ליתן לחריגי האמנה חלה גם על הסייג הקבוע בס' 13 סיפא.
  2. לנגד עיני ביהמ"ש חייבת לעמוד ההנחה הכללית כי טובת הילד מחייבת שלא יוברח ע"י הורה אחד ממקום מגוריו ובכך גם ינותק מן ההורה האחר, ואילו אופן קליטתו של הילד בסביבתו החדשה ואף רצונו שלא להיעקר ממנה מהווים שיקולים בקביעת משמורתו, כאשר ההכרעה בהם עפ"י טובת הילד נתונה ממילא לביהמ"ש במדינה ממנה נחטף.
  3. במקרה דנן מצאה שופטת הערכאה הראשונה כי הבן אוהב את אמו, כי הוא שרוי במצוקה קשה בשל הצורך לבחור באחד מהוריו וכי אין הוא בוגר דיו כדי להגיע להכרעה תוך שקילת כל הנסיבות והשיקולים. על רקע פרשנותו הצרה כאמור של החריג, לא היה מקום להתערב בממצאים אלה המבוססים על התרשמותה הישירה של השופטת מן הילד.