תמ"ש 81343/98 פלוני נ' פלונית
[ישראל] [04/08/1999]
בית המשפט לעניני משפחה למחוזות תל אביב והמרכז
שופטים: כב' הש' ש. שוחט
העותרים: א.א ע"י ב"כ מ. בר שלטון
המשיבים: ל.א ע"י ב"כ עו"ד א. צפת
רקע עובדתי:
הורים אזרחי ישראל לקטינה בת 5 וקטין בן שנה ומחצה. האם הגיעה לארץ מארה"ב, שם עבדו וחיו בני הזוג לצורך לימודי האב ולא לצרכי השתקעות, ויחד עימה שני ילדיה, ופתחה בהליכים בביהמ"ש למשפחה. האב הגיש תביעה לפי האמנה במקביל לפתיחת תיק בביה"ד הרבני.
הסוגיה המרכזית
האם קמה הגנת ההסכמה/השלמה לפי ס' 13(א) לאמנה?
החלטה:
-
ביהמ"ש עורך דיון מפורט בעקרונותיה של ההגנה כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה. ישומם על המקרה דנן מוביל למסקנה כי מתמלאים התנאים המהווים אותה וכי אין להחזיר את הקטינים.
-
ההסכמה מתקיימת לאור העובדה כי בתודעת האם נקלטה הסכמת האב למעבר והיא החלה לפעול בהתאם. ההכנות המרובות ע"י האם לנסיעה לצמיתות לישראל בוצעו תוך שת"פ מלא של האב או למצער תוך התעלמות ללא התנגדות. בכך הביע זה את הסכמתו ע"י התנהגותו, בין במעשה, בין במחדל. ביהמ"ש מוצא שוני בין מאפייני נסיעה זו לנסיעות קודמות כמלמד על ההסכמה לנסיעה לצמיתות. יתירה מכך, האב אף יעץ לאם כי בהגיעה לישראל תיוועץ עם אחותו ע"מ לקבל מעמד של אם חד הורית – עדות חותכת לוויתור על זכויות המשמורת.
-
ההשלמה נלמדת ממכלול התנהגותו ההדרגתית של האב: החל לפעול רק לאחר חדשיים מנסיעת האם, השלים בשיחות שניהל עם האם עם שינוי הסטטוס קוו, השהה את ההליך לפי האמנה מיתר ההליכים שניהל כנגד אשתו ועל אף שבדרך כלל לא ראתה הפסיקה בהתנהלות כזו משום השלמה, הרי שבנסיבות דנן הדברים מצביעים על השלמה. התובע לא פעל משיקולים של הגשמה דחופה ומיידית של זכויות משמורתו אלא פעל אך ורק להבטחת זכויותיו העתידיות כהורה ולאלה אין כלום עם אמנת האג.