החוק במדינת ישראל קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים בהתאם לדין האישי החל עליו. יחד עם זאת, גם אדם שלא חייב במזונות, על פי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, יחויב במזונות. בנסיבות אלה, החיוב במזונות יחול על שני הוריו של הקטין, בהתאם להכנסותיהם וזאת מבלי להתחשב בשאלה בידי מי מוחזק הקטין.
הדין האישי החל על יהודים במדינת ישראל הינו הדין העברי, דין תורה. הדין העברי קובע כי החיוב המשפטי במזונות, שאינם מדין צדקה, יחולו אך ורק על האב.
חיוב האב במזונות נקבע בהתאם לגיל הילד עד לגיל 18, בהתאם לחלוקה הבאה: עד גיל 15 האב בלבד חייב במזונות ילדים. החל מגיל 15 ועד גיל 18 חיוב האב במזונות הינו מדין צדקה וחל גם על האם, ככל שהיא אמידה ולאחר מילוי צרכיה שלה. מגיל 18 ועד גיל 21 הורחבה בפסיקה חובת המזונות של האב עד כדי 1/3 המזונות שנפסקו לחובתו.
בעניין זה יצוין כי לאחרונה נעשו בפסיקה מספר ניסיונות להחיל את עקרון השוויון בין בני זוג על דיני המזונות, ביחס לילדים מעל לגיל 15, ולטשטש את האבחנה בין צרכים הכרחיים לבין מה שמעבר להם וכתוצאה מכך לחייב את האם והאב אף בצרכים הכרחיים באופן יחסי להכנסותיהם.
בדין הישראלי אין כל טבלה לפיה מחשב בית המשפט את גובה המזונות המגיעים לקטין. בחישוב גובה המזונות לוקח בית המשפט בחשבון שני פרמטרים עיקריים והם: צרכיו של הקטין למזונותיו ולהוצאות עבור מדור ואחזקתו ויכולת השתכרותו של החייב במזונות.
החיוב האבסולוטי שחל על האב הינו בגין צרכיו ההכרחיים של הקטין (מזון, ביגוד והנעלה, מדור, חינוך וצרכים רפואיים). האב יחויב בצרכים שהינם מעבר לצרכים הכרחיים (למשל: טיולים, מתנות לימי הולדת, חוגים, בילויים) מדין צדקה רק באם ידו משגת לכך.
יצוין, כי החיוב האבסולוטי במזונות חל על האב אפילו אם הוא עני וגם אם אין לו כל הכנסה. בעניין זה נקבע בפסיקה מינימום הכרחי למזונות הקטין שעומדים ע"ס כ- 1,300 ₪ בתוספת להוצאות המדור.
האב חייב בתשלום עבור הוצאות מדור (שכ"ד) ואחזקת מדור (חשמל, גז, ארנונה, וועד בית) באופן הבא: עבור קטין אחד 30% מהוצאות המדור ואחזקת המדור. עבור שני קטינים 40% ועבור שלושה קטינים ומעלה 50%.