[ישראל][06/02/1997] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' ח. פורת – ס.נ, כב' הש' ד' בר-אופיר כב' הש' ס. רוטלוי
ביהמ"ש המחוזי כערכאת ערעור קובע כי אין מניעה לצרף משיבים נוספים פרט להורה החוטף. כן מתייחס ביהמ"ש למישור ההוצאות, בקבלו את ערעור האב על כך שחויב בהוצאות לזכות הסבתא שצורפה כמשיבה בביהמ"ש קמא ועל כך שכנגד האם נפסקו לו הוצאות נמוכות מדי.
[ישראל][28/02/1996] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' ח. פורת
ביהמ"ש המחוזי קובע כי נתמלאו תנאי העילה וכי מקום מגורים רגיל מתייחס למצב פיזי אשר אין בכח נסיעה קצרה (להבדיל מארוכה) לשנותו. עם זאת מתקבלת טענת הגנת ההשלמה לאור נסיבות המקרה ובמסגרת שיקול דעתו מורה ביהמ"ש שלא להחזיר את הקטינה. מאחר ועקרונית המדובר בהרחקה שלא כדין, לא ניתן צו להוצאות.
[ישראל][28/06/1995] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' ח. פורת
ביהמ"ש דוחה טענת הגנה בנוגע לרצון הקטין בקובעו כי לאור התסקיר שהוגש בהסכמת הצדדים, אינו מוצא כי הילד בשל רגשית במידה בה מן הראוי להביא את רצונותיו והשקפותיו בחשבון לפי האמנה.
[ישראל][24/11/1994] – בית המשפט העליון
כב' הש' א. מצא, כב' הש' י. זמיר כב' הש' ט. שטרסברג-כהן
בית המשפט העליון דוחה את ערעור האם על החלטת ההחזרה. אין בהוצאת צו עכוב יציאה בתביעה עצמאית כביכול של הילדים, בכדי למנוע את תחולת האמנה. לעניין סדרי הדין קובע ביהמ"ש כי ככלל מן הראוי לשמוע את הילד עצמו כאשר הוא מסרב לחזור למקום מגוריו הרגיל. כן מבטל ביהמ"ש את ההוצאות ההרתעתיות שהוטלו על האם בקובעו כי מן הראוי למתן את הקיטוב בין בני הזוג.
[ישראל][10/11/1994] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' חיים פורת
בית המשפט המחוזי מבקר קשות את נסיון האם לשלוח את ילדיה לחזית מערכת המשמורת כצד להליך, תוך דיון בסוגיות תחולת האמנה במקרים מסוג זה וכן בהגנות הנזק והרצון עפי ס' 13(ב) רישא וסיפא.