Contact us:

יצירת קשר:

פלונית נ' פלוני

פלונית נ' פלוני

בע"מ 2270/13 פלונית נ' פלוני

[ישראל] 21/03/2013

בית המשפט העליון

שופטים: כבוד השופט א' רובינשטיין, כבוד השופט ח' מלצר, כבוד השופטת ד' ברק-ארז

העותרים: פלונית ע"י ב"כ עוה"ד שמואל מורן

המשיבים: פלוני ע"י ב"כ עוה"ד ורדה אפרת

תקציר: ביהמ"ש העליון דחה בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי במסגרתו נקבע כי על האם להשיב את ר' בנה הבכור, להולנד בהתאם לחוק אמנת האג ואילו האח הצעיר ד' עליו לא חלה האמנה, רשאי להישאר בארץ. ביהמ"ש פסק כי הנזק הנובע מהפרדת האחים בענייננו, אינו בא בגדרו של סעיף 13(ב) לאמנה, זאת בהתאם לכלל שנקבע בבע"מ 2338/09 בעניין פלונית. משקיימת האפשרות להשיב את ר' למקומו הרגיל מבלי שיופרד מאחיו, הצגת ההחזרה כמחייבת הפרדה בין האחים מלאכותית היא, ואין קבלת הטענה עולה בקנה אחד עם תכליות האמנה.

רקע עובדתי:

המבקשת (להלן האם), אזרחית ישראל, הגיעה להולנד בשנת 2005 לצורך לימודים ובשנת 2007 הכירה במסגרת לימודיה את המשיב (להלן האב). הצדדים נקשרו במערכת יחסים זוגית ועברו להתגורר יחד. תוך זמן קצר, ב-29.8.08, נולד בנם הבכור ר', ופחות משנתיים לאחר מכן, ב-4.5.10, נולד אחיו הקטן ד'. ביום 21.4.12, הגיעה המבקשת עם שני ילדיה לישראל ללא ידיעתו של אביהם. בהתאם לדין בהולנד, ילדים הנולדים להורים שאינם נשואים מוחזקים במשמורת אמם, אלא אם כן נרשם אביהם כהורה משמורן משותף עמה (ואם האם מתנגדת, נדרש בירור בבימ"ש). במקרה דנא נעשה הליך רישום זה לגבי הבן ר' וטרם נעשה באשר לד'. אולם, ב-21.9.12, קבע ביהמ"ש בהולנד כי להורים תהא משמורת משותפת גם על ד'.

טענות/סוגיות רלוונטיות:

ביהמ"ש לענייני משפחה הורה למבקשת להחזיר את שני ילדיה להולנד. במסגרת ערעור שהגישה האם לביהמ"ש המחוזי הסכימו הצדדים, כי לעניין ד' יתקבל הערעור במובן שאין האמנה חלה עליו, וכי לעניין ר' יצטמצם הערעור אך לשאלת החשש שייגרם לו נזק פסיכולוגי, כמשמעו בסעיף 13(ב) לאמנה, כתוצאה מהפרדת האחים. בהסתמך על פסה"ד בבע"מ 2338/09 בעניין פלונית, פסק ביהמ"ש כי אין הנסיבות מצדיקות החלת סעיף 13 (ב). משכך התקבל הערעור, בהסכמת הצדדים, בכל הנוגע לד', אך נדחה באשר לר' ונקבע כי ר' יושב להולנד ואילו ד רשאי להישאר בישראל.

החלטה:

ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה. במקרים יוצאי דופן ביהמ"ש יימנע מלהחזיר קטין למקום מגוריו. אך המקרה שבפנינו אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים. אי החזרתו של הילד החטוף מותרת, במסגרת החריגים, רק במקרים קיצוניים בהם משקל צרכיו של הילד החטוף הוא בעל עוצמה כה גדולה עד כי הוא גובר אף על תכליתה המרכזית של האמנה – למנוע חטיפות ילדים וטלטולם מארץ לארץ.

אין במקרים עליהם הסתמך ב"כ האם להצביע על כלל אחר מזה אשר נקבע בפרשת פלונית. באותם מקרים, הייתה ההפרדה יוצרת הנזק תולדה של רצונם הברור והמפורש של האחים הבכורים, המבוגרים יותר, שלא לחזור, או תולדה של חשש לנזק פיסי או פסיכולוגי שייגרם לאחד הילדים (שלא כתוצאה מהפרדה). באותם מקרים, לא הייתה אפשרות ממשית להשיב את המצב לקדמותו, שכן לא ניתן היה להחזיר את כל האחים יחד למקומם הרגיל, בשל גורמים החורגים ממעשה החטיפה ומהתנהלותו של ההורה החוטף. מצב זה שונה מענייננו. במקרה דנא, החשש כי ר' יופרד מאחיו ד', אינו נובע מרצונו של ד' להישאר בישראל, או מחשש לנזק שייגרם לו כתוצאה מהחזרתו להולנד, כי אם מכך שאין האם רוצה לשוב להולנד ואין היא מחויבת להחזירו לשם (שכן האמנה אינה חלה על ד'). החשש להפרדה בין האחים ולנזק שייגרם להם הוא תולדה של התנהלותה של האם גרידא. משקיימת האפשרות להשיב את ר' למקומו הרגיל מבלי שיופרד מאחיו, הצגת ההחזרה כמחייבת הפרדה בין האחים מלאכותית היא, ואין קבלת הטענה עולה בקנה אחד עם תכליות האמנה.