משרד עורכי דין אדווין פרידמן

דנ"א 8020/22 פלונית נ' פלוני  (29.01.2023)

בית המשפט העליון, ישראל

שופטים: נשיאת בית המשפט העליון כבוד השופטת אסתר חיות

העותרת: פלונית ע"י ב"כ עוה"ד אדווין פרידמן

המשיב: פלוני ע"י ב"כ עוה"ד שמואל מורן

העובדות:

הצדדים חתמו על הסכם גירושין בו הסכימו כי בנותיהם הקטינות תתגוררנה בישראל. בית הדין הרבני הוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לבנות. על אף הצו המבקשת טסה לארה"ב עם הקטינות ללא ידיעת המשיב. לאחר שהמבקשת והבנות אותרו כעבור כשנתיים בטקסס, ארה"ב, המשיב פתח שם בהליך לפי אמנת האג  להחזרת הקטינות לישראל. בית המשפט בטקסס קבע כי העברת הקטינות מישראל לארה"ב מהווה חטיפה לפי אמנת האג והורה על השבתן לישראל. בהתאם לפסק הדין, החזיר המשיב את הקטינות לישראל. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט לערעורים בטקסס וערעורה התקבל. המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בישראל וביקשה להורות על השבת הקטינות לארה"ב נוכח תוצאת הערעור בטקסס.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה וקבע כי העברת הקטינות על ידי המשיב מארה"ב לישראל נעשתה ברשות בית המשפט אולם רשות זו הייתה מותנית בתוצאות הערעור שהגישה המבקשת בטקסס.

על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי וערעורו התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין בערעור בטקסס אינו כולל קביעה המבטלת למפרע את זכותו של המשיב להחזיר את הקטינות לישראל בהתאם לפסק דינה של הערכאה הדיונית בטקסס, או כל קביעה אופרטיבית המחייבת את המשיב להחזיר את הקטינות לארה"ב.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור.

סוגיות/טענות רלוונטיות:

הודגש כי פסק הדין בערעור בטקסס לא התייחס לעובדה שהקטינות הועברו לישראל כדין על-ידי המשיב למעלה משנה טרם מתן פסק הדין בערעור, אף שמדובר בעובדה רלוונטית לקביעת "מקום המגורים הרגיל" של הקטינות.

המבקשת טענה כי החל ממועד מתן פסק הדין בערעור בטקסס נוצר מצב משפטי חדש שלפיו אי השבת הקטינות לארה"ב היא בבחינת חטיפה לפי אמנת האג. המשיב טען כי ההליכים בטקסס עסקו בהעברת הקטינות מישראל לארה"ב על ידי המבקשת ולא בהחזרתן ארצה על ידי המשיב ומכאן שלא ניתן להסתמך באופן מוחלט על פסק הדין בערעור בטקסס.

הכרעה:

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. אף בבחינת הדברים לגופם נקבע כי אין מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. הובהר כי פסקי הדין בטקסס בחנו אם העברת הקטינות על ידי המבקשת לארה"ב מהווה חטיפה לפי האמנה וכי אין בהם התייחסות לשאלה האם המשיב מחויב להחזירן לארה"ב.

על פסק דינו של בית המשפט העליון הגישה המבקשת בקשה לדיון נוסף.

סוגיות/טענות רלוונטיות:

המבקשת טענה כי בהחלטת בית המשפט העליון נקבעה הלכה חדשה הסותרת הלכות קודמות. ההחלטה העדיפה את פסק הדין של הערכאה הדיונית בטקסס על פני פסק הדין של ערכאת הערעור שם באופן שהופך את פסק הדין בערעור להמלצה בלבד, בניגוד לפרוצדורה המשפטית המקובלת. יש בכך משום תקדים העלול להפוך הליכים לפי אמנת האג לחסרי תועלת במדינת ישראל ולגרום להוצאת המדינה מחוג המדינות הפועלות לפי האמנה.

הכרעה:

בית המשפט העליון דחה את הבקשה לדיון נוסף. לא ניתן לומר שבהחלטה נפסקה הלכה חדשה. ההשגות שהעלתה המבקשת הן השגות "ערעוריות" שהליך הדיון הנוסף אינו האכסניה המתאימה לבררן. בית המשפט דחה בקשתה של המבקשת לצרף צו מבית המשפט שלערעור בטקסס המורה על השבת הקטינות לטקסס, שהוצא לאחר הבקשה לדיון נוסף. נקבע, כי הצו לא דן בהחלטה נשואת ההליך ואין מקום להידרש אליו לראשונה במסגרת בקשה לדיון נוסף.