Contact us:

יצירת קשר:

נ.כ נ' י. כ.

[ישראל] [25/05/1992]

בית המשפט המחוזי בתל אביב – 2298/92

שופטים:
  1. כב' הש' ח. פורת
העותרים:
  1. נ. כ.
ע"י ב"כ:
  1. אדווין פרידמן
המשיבים:
  1. י. כ.
ע"י ב"כ:

רקע עובדתי:

הורים אזרחי דרא"פ. נישאו וגרו בישראל בה נולדה בתם (בת 3). ב-91' עברו לארה"ב לפרק זמן מוגבל ולצורך כך חיסלו את מקום מגוריהם בישראל, למעט דירת האם ועסק האב. נוהל מו"מ לקראת גירושין כאשר ב- 4.92 עזבה לפתע האם את הדירה המשותפת והגיעה עם בתה לארץ, בה מייד הוציאה צו משמורת זמני על הקטינה בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

הסוגיות הרלוונטיות:

  1. מהו 'מקום מגורים רגיל'?
  2. מה דין החלטת ביהמ"ש בחיפה?

החלטה:

  1. יש לפרש את המונח 'מקום מגורים רגיל' כמי שאינו 'דומיסיל', אלא מגורים מבחינה עובדתית טהורה. מקום מגורים של ילד בודאי אינו מתאפיין באפשרות השגת עבודה של אמו או באפשרות מגורים בלי הגבלת זמן או בתנאי בטחון כלשהם. ההתייחסות היא למקום מגוריו של הילד ולא של הוריו ולכן אין משמעות לשאלה אם הוריו של הילד התאקלמו ואם יש להם עבודה או מהו מעמדם החוקי. כל מעבר,בין בתחומי מדינה, בין ממדינה למדינה, הוא לכאורה שינוי במקום המגורים הרגיל. במקרה זה, המשפחה גרה מזה שנה בניו ג'רזי, ארה"ב, ואילו האם משעת חזרתה לארץ עם בתה, טרם מצאה מקום מגורים קבוע והן נודדות ממקום למקום. מכאן שמקום המגורים הרגיל הוא ללא ספק – ארה"ב.
  2. כאשר בימ"ש בישראל דן בחוק אמנת האג, הוא לא יפגע באופן ישיר בהחלטה של בית משפט אחר באותה הרמה, אם כי חוק אמנת האג גובר על כל חוק מקומי או אחר.  (ר' ס' 17 לאמנה).