Contact us:

יצירת קשר:

א.ק. נ' י. ק.

מ.א. 6394/94 א.ק. נ' י.ק.
[ישראל] [27/12/1994]
בית המשפט המחוזי בתל אביב
שופטים: כב' הש' ח. פורת
העותרים: א.ק. ע"י ב"כ עו"ד אדווין פרידמן
המשיבים: י.ק. ע"י ב"כ עו"ד רמי ביאזי


רקע עובדתי:

שני קטינים, בן 14 ובת 11, נשלחו ע"י אמם מקנדה לביקור בישראל ע"מ לחזור. במהלך החופשה הגיע האב לישראל, ומאז ואילך נמצאים הקטינים ברשותו בארץ, כאשר ביהמ"ש המחוזי פסק לו משמורת. הבן מסרב לחזור ומבקש להשאר ברשות האב ואילו הבת קשורה לאם ומעדיפה לחזור עמה לקנדה. בעת תחילת ההליכים נמצאו הילדים למעלה משנה בארץ. בעידודו של ביהמ"ש מגיעים הצדדים להסכם.

החלטה:

  1. ישנו יסוד להתרשם כי לגבי  שני הקטינים התקיימו הגנות ההסתגלות וההסכמה/השלמה שבס' 12 ו- 13(א), ובנוסף,לגבי הבן הגנת רצון הקטין שבס' 13(ב) סיפא ולגבי הבת הגנת הנזק לקטין שבס' 13(ב).
  2. גם כאשר מתקיימת הגנה, אין פירושו של דבר שאין מחזירים ילדים לחו"ל, אלא ההחזרה היא לשיקול דעתו של ביהמ"ש.
  3. לגבי הקטינה- אמנם היה יסוד להאמין כי נתקיימה לגביה לפחות הגנת הנזק לאור עברה הבעייתי של האם, אולם רצונה לחזור לקנדה הוריד את עוקצה של אותה הגנה ולמעשה הכתיב שקול דעת של החזרה למרות ההגנה.
  4. לגבי הקטין- הוא התאקלם טוב יותר בארץ מאשר אחותו כך שס' 12 מתקיים וכן הגנת רצון הקטין לאור סירובו התקיף לחזור לקנדה.
  5. אין עפ"י האמנה מקום לבדוק את ההחזרה בפרספקטיבה של זמן שכן השאלות הן אך ורק בדבר חטיפה או העדר חטיפה וכן קיום הגנה או העדר הגנה, ללא שום נסיונות בדיקה אם ההחזרה נמצאה בדיעבד מוצלחת.
  6. מאחר ושני הילדים מצויים בארץ, קיימת סמכות לביהמ"ש המחוזי לפי ס' 76(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. אמנם הוא נדחה מכח ס' 2 לחוק אמנת האג- אולם אין מניעה שההורים עצמם לא יגיעו להסכם כפי שימצאו לנכון – כוונה הבאה לידי ביטוי בס' 13(א) לאמנה. ביהמ"ש אכן נותן תוקף פס"ד להסכם אליו הגיעו ההורים שכן הוא סובר כי תוצאות והשלכות ההסכם לעומת פס"ד כפוי, יהיו טובות יותר למערכות היחסים בין הילדים ובינם להוריהם.