Contact us:

יצירת קשר:

מ.ק נ' י.ק.

מ.א. 4/95 מ.ק. נ' י.ק.
[ישראל] [23/03/1995]
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
שופטים: כב' הש' י. טימור
העותרים: מ.ק.ע ע"י ב"כ עו"ד אדווין פרידמן
המשיבים: י.ק. ע"י ב"כ עו"ד דהאן


רקע עובדתי:

בני זוג אשר נישאו בארץ כאן נולד בנם הבכור (בן 6). לאחר מכן עזב האב את הארץ לקנדה והאם הצטרפה אליו כעבור זמן. בקנדה נולדה הבת נשואת הבקשה (בת 4). ההורים נדדו מעיר לעיר כאשר מערכת היחסים בניהם רעועה ולבסוף הסכים האב לאפשר לאם לשוב  עם הילדים לארץ, והם אכן שבו ב- 4/93. עקב הפצרות האב, חזרה האם (עם הילדים) שוב לקנדה ב- 2/94, שם נוכחה לראות כי מטרת האב היתה אך ורק לגרום לה להחזיר את הילדים לקנדה. לאחר חודש היא שבה ארצה עם הבת. האב הגיש בקשת החזרה לפי האמנה. האם כחלק מהגנתה הגישה בקשה נגדית להשיב לה את הבן אשר נשאר בקנדה.

טענות/סוגיות רלוונטיות:

  1. על האב היה לפנות קודם כל לרשות המרכזית בישראל טרם פתיחת ההליך בביהמ"ש.
  2. הבקשה נעדרת כל תמיכה עובדתית הואיל והתצהיר מטעם האב לא אושר כדין (פקודת הראיות) וכן לא נערכה חקירה עליו.
  3. האם התקיימו תנאי העילה?
  4. מה דין הבקשה הנגדית?

החלטה:

  1. כל נפגע רשאי לפנות, אם אל הרשות המרכזית של המדינה בה נמצא הילד החטוף ואם ישירות אל הרשות השיפוטית באותה מדינה, ולכן אין כל פגם בפנייה ישירה לביהמ"ש שלא באמצעות הרשות המרכזית.
  2. אכן לא נתקיימו התנאים שבס' 15 ו-30 לפקודת הראיות, אך לאור ס' 23 באמנה שומה על ביהמ"ש שלא להקפיד בעניינים הנוגעים לסדרי דין וראיות והכל במגמה לזרז ולפשט הליכים, לחסוך בהוצאות ולהביא להשבת ילד חטוף ללא דיחוי.
  3. האם שהתה עם הילדים בארץ קרוב לשנה, כאשר מצאה לעצמה מקום עבודה והילדים נקלטו במוסדות חינוך מתאימים. על כן, עובר לנסיעה היה מקום המגורים הרגיל בארץ וזאת תוך הסכמת האב לכך שהמשמורת תהיה לאם. האב גרם לאם לשוב לקנדה במעשה הטעייה ומצג שווא, ובכך אין בכדי להעניק לו באורח חד צדדי זכויות משמורת בילדים. כמו כן, תוך פרק הזמן הקצר בו שהתה הבת בקנדה, לא שונה מקום מגוריה הרגיל.
  4. הוראת השבה ב'בקשה שכנגד' לא תהא תואמת את רוח האמנה שמטרתה 'לכבות שריפות', שכן רק משהוגשה בקשת האב, 'נזכרה' האם להגיש בקשה נגדית ויש לראות בכך משום השלמה עם המצב החדש כלשון ס' 13(א) לאמנה.