מ.א. 1073/95 ד.ק.ש. נ' י.ק.
[ישראל] [11/09/1995]
בית המשפט המחוזי בירושלים
שופטים: כב' הנשיא ו. זילר
העותרים: ד. ק. ש ע"י ב"כ עו"ד א. טירר
המשיבים: י.ק ע"י ב"כ עו"ד ד. ישראלי
רקע עובדתי:
הורים גרושים. האם מתגוררת בארה"ב. האב בישראל. בהסכם הגירושין שאושר ע"י ביהמ"ש האמריקאי וביהד"ר נקבע כי לשני הצדדים משמורת בקטינה כאשר זו תחולק כך שבמשך השנתיים הראשונות תהיה הבת במשמורת האם בארה"ב ובשנה השלישית תעבור המשמורת לידי האב בארץ וחוזר חלילה. כן נקבע כי פסיכולוג מוסכם שיקבע ע"י ההורים יהיה רשאי לשנות את הסדרי המשמורת אם ימצא כי הם עלולים לגרום נזק לקטינה, וכי קביעותיו יחייבו את ההורים. ב- 22.5.96 , לקראת תום שנת משמורתו,פנה האב לפסיכולוג המוסכם בדרישה לשינוי הסדר המשמורת כך שהבת תשאר במשמורתו שנה נוספת. זה, לאחר בדיקה, החליט כי כך מחייבת טובת הקטינה. ביהד"ר נתן תוקף פס"ד לקביעה דלעיל, בהליך בו השתתפה האם ללא כל טענת כפירה בסמכות. כעת היא תובעת החזרה.
הסוגייה הרלוונטית:
האם מתקיימת כאן עילת אי ההחזרה שלא כדין?
החלטה:
הבת הובאה לארץ כדין ושהתה במשמורת האב כדין עפ"י ההסכם בין ההורים. ההסכם אף קבע מנגנון לשינוי המשמורת שאכן הופעל ע"י האב אשר לא זו בלבד שהסתפק בקביעת הפסיכולוג, אלא אף פנה לבית הדין המוסמך מבעוד מועד ובת"ל לאישור. משכך לא ניתן לראות את אי העברת הקטינה כפעולה שלא כדין.