משרד עורכי דין אדווין פרידמן

[ישראל] [26/03/1992]

בית המשפט המחוזי בתל אביב – מ.א 1367/92

1. כב' הש' ח. פורת

1. דניאל משולם

1. ז. ולנר

1. פנינה טורנה

1. עו"ד חסון

רקע עובדתי:

אב אזרח ותושב צרפת. האם אזרחית ישראל אשר נישאה לאב בצרפת. קטין בן 6. הנישואין הסתיימו בגירושין. ניתן פס"ד בצרפת שתוקן לאחר מכן ע"י צו, לפיהם ישנה סמכות הורית משותפת, מגורים אצל האם והוראה על הפקדת דרכוני האם והילד מחשש חטיפה לישראל – קרי צורך בהסכמת האב להרחקת הקטין מצרפת. בינואר 92' הגיעו האם ובנה לארץ לביקור לרגל חתונת אחות האם ואז הגישה האם תביעת משמורת בביהמ"ש המחוזי. האב תובע את החזרת הילד.

טענות/סוגיות רלוונטיות:

לטענת האם היא עלתה ארצה עם הילד. כן טוענת כי עקרון טובת הילד נוגד את ההחזרה. כן טוענת להגנת הנזק לקטין ורצון הילד לפי ס' 13(ב).

החלטה:

1. אין צל של ספק כי בוצעה חטיפה בניגוד להוראות האמנה.
2. לאחר כניסת האמנה לתוקף, אין לטעון בצורה כללית לעקרון טובת הילד, משום שעצם החטיפה פגעה בעקרון טובת הילד. לפי האמנה, החזרת הילד לאלתר הינה עדיפות ראשונה במעלה.
3. נדחית טענת ההגנה לפי ס' 13(ב), אף מבלי לערוך חקירות ולהזמין חוו"ד. זאת לאור מספר עובדות:
   1. האם הסכימה לפסק הדין הצרפתי אשר קבע הסדרי ראייה וביקורים נרחבים ביותר לאב, כך שלא ברור כיצד טוענת האם כעת לאלימות כה קשה מצידו.
   2. האב בילה עם בנו בחופשות הקיץ בהסכמת האם ולו היה מסוכן לשלומו, בוודאי לא היתה מסכימה לכך.
   3. העובדה שהילד נפחד ונרעש נובעת ממעשי אימו ובכל מקרה אין תועלת בבדיקתו כיום.
   4. אפילו היה האב בעל מכה, אין בכך שום אינדיקציה הכרחית להיותו הורה מכה.
   5. מי שמפחיד את הילד הינה האם ולא האב.
4. לאור הצפיה להכרעות מהירות בבקשות מסוג זה חייב להיות שק"ד מיוחד לביהמ"ש על היקף ראיות אשר ירשה להביא לצרכי הדיון, שאם לא כן ניתן יהיה למשוך את ההליכים ותסוכל מטרת האמנה.