Contact us:

יצירת קשר:

עדן נ' עדן (ערעור)

[ישראל] [12/01/1994]

בית המשפט העליון – ע"א 6056/93

שופטים:
  1. כב' הנשיא א. ברק
  2. כב' הש' א. גולדברג
  3. כב' הש' א. מצא
העותרים:
  1. ציפורה עדן
ע"י ב"כ:
  1. ש. אטלי
המשיבים:
  1. יואב עדן
ע"י ב"כ:
  1. ד. פרימר
  2. מ. דרורי

רקע עובדתי:

ר' מ.א 243/93. האם מערערת על פסק הדין.

החלטה:

  1. תחולת האמנה – מטרתו של חוק האמנה היתה ליצור מערכת נורמות ומוסדות אשר יביאו לידי כך שילד חטוף ממדינה מתקשרת, המצוי במקום הנתון לשליטתה של מדינה מתקשרת אחרת, יוחזר למדינה ממנה נחטף. אין להפוך את האיזור- עד כמה שנתון לשליטת ישראל – למקום מקלט לחוטפי ילדים. המטרות המונחות ביסוד האמנה מזה, והשליטה האפקטיבית של ישראל בשטחי האיזור מזה, מובילים למסקנה כי יש ליישם את חוק אמנת האג לעניין חטיפה שבוצעה ע"י הורה המצוי באיזור.
  2. הגנת רצון הקטין – הסייג הקבוע בס' 13(ב) לאמנה מעניק לילד החטוף זכות דיבור במסגרת ההליך השיפוטי. לא נקבע גיל מינימום שמתחתיו יחשב ילד כלא בוגר מספיק ע"מ שהשקפותיו יובאו בחשבון. השאלה אם ילד הגיע לגיל ולרמת בגרות מספיקים נתונה לשק"ד ביהמ"ש עפ"י התרשמותו מהילד והוא זה שיחליט בשאלה אם יש צורך בחקירה לגלות את השקפות הילד וכיצד תיערך חקירה זו. בין היתר רשאי ביהמ"ש להפגש עם הילד, לשמוע אותו ולהתרשם ממנו ישירות. אפשרות זו ראויה וברגיל יש לנקוט בה. במקרה דנן אין כל מקום להתערבות בממצאי ומסקנות ביהמ"ש קמא.