Contact us:

יצירת קשר:

ר.א. ג. נ' א.ג

ע"א 7206/93 ר.א.ג. נ' א.ג.
[ישראל] [21/03/1994]
בית המשפט העליון
שופטים: כב' הנשיא א. ברק, כב' המשנה לנשיא ש. לוין, כב' הש' ת. אור
העותרים: 1. ר.א.ג. 2. ד.ג. 3.ד.ג. ע"י ב"כ עו"ד י. בן מנשה
המשיבים: א.ג ע"י ב"כ עוה"ד י.מ חצרוני, א. חצרוני


רקע עובדתי:

הורים אזרחי ישראל וארה"ב לקטין בן 13 ואחותו בת 7. בקיץ 92' הגיעה המשפחה לביקור מארה"ב והתגוררה בדירה אשר נקנתה באותה עת. האם אף נרשמה ללימודים ורשמה את הבת לגן  ילדים בארץ. הקטין ביקש להשאר מס. ימים נוספים בארץ בהגיע מועד החזרה. הוא נשאר אצל הורי האב ואילו ההורים והבת חזרו לארה"ב. האם נרשמה גם שם ללימודים. מיד לאחר מכן חזר האב לישראל ולאחר שגמלה בו ההחלטה להשתקע בארץ יצר מצג שווא כלפי האם כאילו עליהם לעזוב את ארה"ב מאימת שלטונות המס. משכך נערכה האם להשארת הבן לתקופה נוספת ורשמה אותו לבית ספר בארץ. האב החתים את האם על מסמך לפיו היא מתחייבת להגיע לארץ ומרשה לבעלה לקחת את הילדים עימו. או אז הגיע האב לישראל והגיש מייד תביעת גירושין בבי"דר בארץ. הילדה נותרה עם האם בניו יורק וההחזרה התבקשה ביחס לקטין.

ביהמ"ש קמא במ.א 418/93 הורה על החזרת הקטין לאם. נקבע כי שהותו בארץ לא שינתה את מקום מגוריו הרגיל. רכישת הדירה בארץ נעשתה מתוך שיקולי השקעה או מעבר עתידי לא קונקרטי. הסכמתה של האם בכתב להשארת הקטין בישראל ניתנה כתוצאה מהונאה והטעייה, חוסר ת"ל ואי הגינות.החלטת האב לעלות לארץ היתה חפוזה ולא מתוכננת. ביהמ"ש קבע כי הבעל הערים על האשה ע"מ להתדיין איתה בישראל. לכן ההסכמה אינה הסכמה. בית המשפט מצא כי פניית האם להליך אמנת האג רק מספר חדשים לאחר שנודע לה על אי החזרת בנה נבעה מחוסר מודעות לאפשרות ההליך. התנהגותה מעידה כי לא השלימה עם עיכובו בישראל. ביהמ"ש קבע מס. עקרונות ליישום החריג שבס' 13(א): 1. יש ליתן לו פירוש מצמצם. 2. ההסכמה/השלמה צריכה להיות בהירה וחד משמעית. 3. הסכמה/השלמה אשר ניתנת בסערת הנפש או בלבול או מתוך לחץ או כחלק ממו"מ להסדר היחסים אינה הסכמה/השלמה לצורך האמנה. 4. הסכמה/השלמה כתוצאה מהטעייה או מצג שווא אינה תופסת. 5. אין לראות הסכמה/ השלמה בפעולה אשר ההורה החוטף מודע כי אינה משקפת את רצון הצד השני.

האב מערער על פסיקת ביהמ"ש המחוזי.

החלטה:

  1. מקום המגורים הרגיל אינו ביטוי טכני ואינו דומיסיל או רזידנס. הוא מבטא מציאות חיים נמשכת ומשקף את המקום בו גר כרגיל הילד בחיי היומיום מנקודת מבטו הוא. כאשר הורים חיים יחדיו מקום המגורים הרגיל הינו בד"כ מקום מגורי ההורים. במקרה דנן אין ספק שמקום המגורים הרגיל היה בארה"ב וזה לא נשתנה עם בוא הקטין לארץ שכן המדובר בשהות זמנית לצרכי ביקור משפחתי. אפילו היה נאמר כי האם הסכימה לאי החזרת הקטין אין בכך בכדי להשפיע על מקום מגוריו הרגיל. ההסכמה תידון רק ביחס לס' 13(א)
  2. הגנת ההסכמה – תכליתו של חריג זה נעוצה בכך שהעזרה הראשונה המוענקת ע"י האמנה אינה חיונית מקום שהורה אשר זכות משמורתו נפגעה משלים או מסכים עם כך. עם זאת יש לפרשו על דרך הצמצום כאשר הנטל על כתפי הטוען לחריג. השוני בין הסכמה והשלמה הינו במישור הזמן- הסכמה ניתנת מראש בעוד השלמה בדיעבד. הסכמה/השלמה יכול שיהיו במעשה או במחדל, בכתב, בעל פה, או בהתנהגות. אובייקט ההסכמה הינו זכות המשמורת או הביקור. השאלה אינה אם ברגע נתון הסכים ההורה הנחטף אלא אם היתה הסכמה לסטטוס קוו החדש שנוצר. הסכמה לעניין מסגרת חינוכית לילד תוך כדי המשכות מאמצי ההחזרה אינה הסכמה לסטטוס קוו חדש ואינה עונה לנדרש. הסכמה/השלמה הינה פעולה משפטית חד צדדית הדורשת לשם שכלולה קליטה אצל ההורה האחר ומבוססת על רצונו הסובייקטיבי של ההורה המוצא את ביטויו החיצוני בהתנהגותו. היא משתכללת כאשר היא נקלטת אצל ההורה האחר תוך שהוא מודע לכך שההורה הנחטף מוותר על שינוי הסטטוס קוו. על הסכמה/השלמה אם כן יחולו דיני הפעולה המשפטית החד צדדית.
  3. עצם המנעות מפניה לביה"מש אינה שקולה כנגד השלמה שכן יתכן וההורה הנחטף פעל בדרכים אחרות לשמור על זכויותיו כולל אף ניהול מו"מ בת"ל ובמהלכו הולך הילד לבי"ס או גן ילדים. יש לבחון האם הסידורים הנעשים בשביל הילד הינם ביטוי לרצון ההורה לוותר על החזרת הילד למקום מגוריו הרגיל או שמא הם ביטוי לדאגה לילד בתקופת הביניים. בנסיבות המקרה דנן אין כל ספק כי לא מצויה הסכמה/השלמה מצד האם.