משרד עורכי דין אדווין פרידמן

[ישראל] [14/04/1992]

בית המשפט העליון – בש"א 1648/92

1. כב' הש' ש. נתניהו

1. פנינה טורנה

1. דר' בן-אור

1. דניאל משולם

1. ז. ולנר

רקע עובדתי:

ראה פס"ד מחוזי במ. א  1367/92. האם הגישה בקשת עיכוב ביצוע לצורך הערעור. אגב הבקשה דיון אף בטענות מהותיות.

החלטה:

1. דחיפות הטיפול בהחזרת ילד שהורחק שלא כדין ולא הוחזר, תוך הפרת זכויות משמורת או ביקור היא ביסוד האמנה. היא ארוגה בתוכה ועוברת בתוכה כחוט השני. על כך מלמד לא רק ס' 1' לאמנה המורה על החזרה מידית, אלא גם הוראות אחרות כגון ס' 2,11,12.
2. הוועדה המיוחדת שהוקמה ליישום והפעלת האמנה, מפנה במסקנותיה תשומת לב לכך שהוראות ס' 13 (א)+(ב) עשויות להביא לתכסיסי השהייה מצד הנתבע, כשברור שלא זו היתה מטרתן. יש להגביל את הוראת ס' 13(ב) למקרים יוצאי דופן מבחינת המצב הבלתי נסבל וחומרת החשש להווצרותו כתוצאה מן ההחזרה.
3. כשמדובר באמנה בינלאומית היוצרת הדדיות בין המדינות המתקשרות, חשיבות רבה נודעת לאחידות בפרשנותה.
4. באותו הקשר נידונה השאלה האם צו ההחזרה כפוף לערעור. המסקנה היתה שכך הדבר כלל, אולם עיכוב כתוצאה מהגשת ערעור הוא קצר והצו של הערכאה הראשונה יבוצע מיד. גם הפרוצדורה בערכאה ראשונה אמורה לאפשר מרווח מצומצם בלבד להשמיע עדים.
5. בהליך עפ"י החוק אין ביהמ"ש דן בשאלת המשמורת הקבועה של הילד, אף לא בטובת הילד במובן המלא שלה. תפקידו של ביהמ"ש הוא רק "כיבוי דליקה" או "עזרה ראשונה" לשם החזרת המצב לקדמותו.
6. הזכות לקבוע את מקום מגורי הילד היא זכות משמורת. במקרה דנן, הקביעה שמגורי הילד יהיו אצל האם, לא הקנתה לה את הזכות הבלבדית לקבוע את מקום המגורים. לאב היתה זכות משותפת בכך. רשאי היה ליתן הסכמתו למקום המגורים או שינויו ובכך התבטאה זכות המשמורת שלו.
7. לעניין התחולה – הפרסום הנדרש בס' 3 לאמנה אינו קונסטיטיבי. לא הוא הקובע את תחולת החוק. הפרסום הוא דקלרטיבי בלבד. הוא הדרך שהחוק קבע להבאת מידע לציבור בדבר המדינות שאיתן קשורה ישראל באמנה.

הבקשה נדחית.