Contact us:

יצירת קשר:

י.ל נ' ל.ק (2)

עמ"ש  15/97  י.ל. נ' ל.ק. (2)
[ישראל] [25/03/1997]
בית המשפט המחוזי בתל אביב
שופטים: כב' הש' ח. פורת – ס.נ, כב' הש' א. משאלי, כב' הש' א. חיות
העותרים: י.ל ע"י ב"כ עו"ד א. צפת
המשיבים:ל.ק. ע"י ב"כ עו"ד ש. מורן


רקע עובדתי:

ביהמ"ש קמא פסק כי היתה החזרה שלא כדין, אולם נתקיימה לכאורה הגנה לפי ס' 13(ב) לאמנה ועל כן נקבע המשך דיון ע"מ לקבוע סופית בהתאם לראיות נוספות, אם תוחזר הקטינה. על החלטה זו, שכונתה 'פסק דין חלקי', הוגש ערעור.

החלטה:

  1. אם אמנם מוכחת הגנה לפי האמנה, אין זו עדיין סיבה לדחות את התובענה, אלא קם שקול דעת לביהמ"ש, אשר חובה עליו להפעילו קודם החלטתו הסופית אם לצוות על החזרה, אם לאו, ורק אז מסתיימת מלאכתו. אם ביהמ"ש מתיימר לסיים את מלאכתו מבלי לעשות שימוש בשק"ד כנ"ל, יתערב ביהמ"ש לערעורים ויחזיר הדיון לביהמ"ש קמא.
  2. במקרה זה טרם נזקק ביהמ"ש קמא לשק"ד כאמור, אלא קבע דיון מפורש לצורך כך. על כן הכרעתו של ביהמ"ש קמא אינה פסק דין חלקי, אלא החלטה אחרת. משכך אין המדובר בערעור בזכות אלא בערעור ברשות. זו לא נתבקשה ועל כן דין הערעור להמחק.
  3. רוח אמנת האג מלמדת כי מוטב להמתין לפס"ד סופי ולא להאריך את הדיונים בהליכים מיותרים וכפולים ועל כן גם לו הוגשה בקשת רשות ערעור, היתה זו ראויה לדחייה.