[ישראל][03/03/1994] – בית המשפט המחוזי בבאר שבע
כב' הרשם נ. הנדל
ביהמ"ש קובע בהתאם לס' 16 לאמנה, כי כל עוד אין הכרעה בהליך אמנת האג, אין מקום לדון בתביעת המזונות והמשמורת שהוגשה במקביל.
ד.ל. נ' ק.ל.
[ישראל][13/02/1994] – בית המשפט המחוזי בבאר שבע
כב' הרשם ניל הנדל
ביהמ"ש נעתר לבקשת תובע לפטרו מהפקדת ערבות עצמית כתנאי לצוו איסור יציאת הקטין מן הארץ.
עדן נ' עדן (ערעור)
[ישראל][12/01/1994] – בית המשפט העליון
כב' הנשיא א. ברק, כב' הש' א. גולדברג כב' הש' א. מצא
ביהמ"ש העליון קובע כי המטרות המונחות ביסוד האמנה ושליטתה האפקטיבית של ישראל באיזור השטחים מובילים למסקנה כי האמנה חלה שם. וכן נקבע לעניין הגנת רצון הקטין כי מאחר ולא נקבע באמנה גיל מינימום בנוגע לבגרות הילד, הרי ששאלה זו נתונה לשקול דעת בית המשפט אשר ברגיל יפגש עם הילד ויתרשם ממנו ישירות.
מ. ג. נ' ח.ג.
[ישראל][04/11/1993] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' ח. פורת
בית המשפט קובע כי מקום מגורים רגיל מבטא שהייה פיזית ואינו משקף כוונות או רצונות לעתיד. טענת הסכמה חייבת להיות ברורה ובהירה וללא ספקות. אין שום קשר בין חטיפה במובן האמנה לחטיפה במובנה הפלילי. ס' 20 לאמנה הינו חריג שבחריגים. גם אם קיים שק"ד לאחר קבלת טענת הגנה יש להביא בחשבון במסגרתו את מטרת האמנה.
מ.מ נ' ד.מ
[ישראל][24/05/1993] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' ח. פורת
בית המשפט דוחה טענת הסכמה לפי ס' 13(א) לאמנה וקובע כי לא נפלה החלטה סופית ע"י שני בני הזוג לעלות לארץ. בין היתר נקבע כי אין בעובדה שהאם פתחה בהליכים בארץ או שהצהירה בבית הדין הרבני כי תנהל את הליך המשמורת בארץ, בכדי לקיים את הגנת ההסכמה, כל זאת לאחר שהאב מונע ממנה, בין פיזית, בין על דרך צו עכוב יציאה, את היכולת לחזור לארה"ב עם בנה.
י. ע. נ' צ. ע.
[ישראל][19/10/1993] – בית המשפט המחוזי בירושלים
כב' הש' מ. שידלובסקי-אור
בית המשפט קובע כי אין כל מניעה להזדקק לאמנה כאשר האם והילדים שוהים בשטחים המוחזקים. כן נקבע כי את זכויות המשמורת וכן את שאלת ההסכמה יש לבדוק בנקודת הזמן שלפני ההרחקה. תביעת משמורת שהגיש התובע בניו יורק לאחר ההרחקה ונמחקה מטעמים טכניים, אינה קובעת דבר בעניין זכויות המשמורת לפי האמנה. כן נשללת הגנת רצון הקטינים.
מ.ה נ' נ. ת.א.
[ישראל][13/10/1993] – בית המשפט המחוזי בבאר שבע
כב' הש' ג. גלעדי
ביהמ"ש מורה שלא להחזיר קטין לארה"ב משתי סיבות: אי הפעלת משמורת בפועל והגנת הנזק לקטין. זו האחרונה מתקיימת בין היתר, לאור חוו"ד פסיכולוגית הקובעת כי החזרה לארה"ב תפריד את הקטין מנוף אנושי פיזי אליו כבר הסתגל ותגרום לו נזק פסיכולוגי והתפתחותי ולאור אי הבהירות סביב כשירותה של האם להחזיק בקטין
ט.ל נ' מ.ל
[ישראל][21/06/1993] – בית המשפט העליון
כב' המשנה לנשיא מ' אלון, כב' הש' ש. נתניהו כב' הש' י. מלץ
ביהמ"ש העליון דן ארוכות בסוגיית סייג ה'השלמה' שבס' 13(א) לאמנה ומתוה את עקרונות היסוד לפיהם תבחן הטענה לקיום החריג. במקרה הנוכחי דוחה ביהמ"ש את בקשת ההחזרה וקובע כי התמלאו תנאי החריג.
א.א נ' פ.א (1)
[ישראל][03/03/1993] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' חיים פורת
ביהמ"ש מצווה להחזיר קטינים מישראל לארה"ב לידי אביהם ודן בין היתר בקצרה בסוגיות מקום המגורים הרגיל, זכות המשמורת, טענות הגנה לפי ס' 13(ב) לאמנה.
א.ס נ' מ.ס
[ישראל][11/11/1992] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' ח. פורת
ביהמ"ש מורה להחזיר צמד קטינות למקום מגוריהן הרגיל בארה"ב, בקובעו בין היתר כי מונח זה כמשמעו באמנה הינו עובדתי גרידא ואין יסוד לטענה כי לא חלים דיני ארה"ב על המשפחה. כן נקבע כי במצב בו אין ולו ספק לתחולת החריגים, אין צורך להזמין תסקיר ע"מ שלא לגרום להארכת ההליך מעבר לצורך.