[ישראל][15/05/2002] – בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב
כב' הש' ו. פלאוט
ביהמ"ש מורה על החזרת קטינה בת שנתיים לצ'כיה לאחר שזו נחטפה ע"י אביה, בקבעו כי לאם היו זכויות משמורת בלעדיות לאור העובדה שבעשרת החדשים עובר להרחקה שהתה הקטינה בחזקתה, בעוד האב מתגורר בישראל ומגיע לביקורים בלבד. טענה כי בגיל כה רך יש להתייחס באופן מיוחד לתנאי מקום המגורים הרגיל- נדחית. כן נדחית טענת הנזק לקטין.
[ישראל][21/01/2002] – בית המשפט לעניני משפחה בירושלים
כב' הש' ב.צ גרינברגר
ביהמ"ש למשפחה דוחה את עמדתה של אם הטוענת להגנת הנזק לקטין מאחר ולפי הטענה, האב התעלל מינית בבתו. לעניין בקשות לאבחון פסיכולוגי, קובע ביהמ"ש, אלה ינתנו רק בנסיבות מיוחדות בהן הונחה תשתית ראייתית מספקת לטענות ההגנה. כן נקבע כי אבחון פסיכולוגי ניתן להיערך במדינה 'הנחטפת' כך שיווצר איזון ראוי בין מטרת האמנה כ'מכבה שריפות' ובין החשש הלא מבוסס כי לבת יגרם נזק כתוצאה מן ההחזרה.
[ישראל][14/11/2001] – בית המשפט לעניני משפחה חיפה
כב' הש' צ. קינן
ביהמ"ש דוחה תביעת החזרה שהגיש אב להחזרת בתו לארה"ב בקובעו כי שונה מקום המגורים הרגיל. אמנם חלף רק פרק זמן קצר של כחדשיים מן ההגעה לארץ, אולם העובדה שהשהות בארץ לא עלתה יפה מבחינת התובע והיתה לפרק זמן קצר, אין בה בכדי לבטל את ההסכמה ההדדית לעלות לישראל ולהשתקע בה.
[ישראל][30/10/2001] – בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב
כב' הש' ט. סיון
ביהמ"ש קובע כי קביעה עפ"י ס' 15 לאמנה נועדה מעצם טיבעה להינתן במעמד צד אחד, לאור אופייה כחוו"ד בלבד שנועדה להקל על השופט במדינה הזרה אשר אינו מצוי בדין המקומי.
[ישראל][08/08/2001] – בית המשפט המחוזי בתל אביב
כב' הש' ח. פורת – ס.נ, כב' הש' י. גולדברג – ס.נ כב' הש' י. שטופמן
בית המשפט המחוזי דוחה ערעור על החלטת החזרה. בין היתר קובע ביהמ"ש כי לעניין קביעה לפי ס' 15 לאמנה אין צורך בהפנייה מרשות כלשהי או בדיון במעמד שני הצדדים. לעניין הגנת ההסכמה נקבע כי החלטת בימ"ש ומעמדו כמשמורן גוברים על הסכם מוקדם בין הצדדים. כמו כן, יש צורך בת"ל ע"מ להעלות את הטענה. כן קובע ביהמ"ש כי בדיונים עפ"י האמנה אין צורך בפיצול לשלבים וכי ראוי כי ביהמ"ש יפגוש בקטינים וישמע דעתם.
[ישראל][24/04/2001] – בית המשפט לעניני משפחה למחוזות תל אביב והמרכז
כב' הש' ש. שוחט
ביהמ"ש מורה על החזרה בתנאים בהתייחסו למספר מישורים: האם על ביהמ"ש לדון מקדמית בשאלת ההרחקה שלא כדין? מה הדין כאשר מצויים הסכמים המעניקים משמורת וזכות עזיבה לנתבעת עם ילדיה, בד בבד עם צווי מניעה כנגד הוצאת הילדים וזכויות מכח הדין האמריקני? מה כוחן של קביעות בנדון לפי ס' 15 לאמנה? האם ההסכמים דלעיל מבססים טענת הסכמה לפי ס' 13(א)? האם מתקיים חריג הנזק לקטין?
[ישראל][08/11/2000] – ביהמ"ש לעניני משפחה למחוזות תל אביב והמרכז
כב' הש' עליסה מילר
ביהמ"ש דוחה בקשה לקביעה כי הרחקה נעשתה שלא כדין לפי ס' 15 לאמנה, מן הטעם כי לא נתקבלה דרישה מרשות שיפוטית או מנהלית מארה"ב – המדינה בה מתנהל ההליך לפי אנמת האג.
[ישראל][02/11/2000] – בית המשפט לעניני משפחה חיפה
כב' הש' צ. קינן
ביהמ"ש קובע כי הופרה זכות משמורתו של ההורה הנחטף וכי טענת הסתמכות על מסמך רשמי שקבע משמורת בלעדית להורה החוטף שבדיאבד הוכח כשגוי , אינה יכולה לעמוד לאם שפעלה שלא בת"ל.
[ישראל][30/09/2000] – בית המשפט לעניני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז
כב' הש' חנה ריש-רוטשילד
הכרה בצורך להבטיח את קיומו ובטחונו של קטין ובמידת הצורך אף של אימו, בתקופה הראשונית שלאחר שובו למדינה ממנה נחטף ועד לקבלת החלטה ע"י בתי המשפט במדינה אליה יוחזר הקטין, כאשר ההחזרה מותנית בקיום צרכים אלו.
[ישראל][18/08/2000] – בית המשפט לעניני משפחה בירושלים
כב' הש' נ. מימון
בית המשפט מחווה דעתו לפי ס' 15 לאמנה וקובע כי לא התבצעה הרחקה שלא כדין של קטין מישראל לארה"ב. זאת לאור תניה בהסכם הגירושין בין ההורים בה נקבע כי בכל מצב בו יפגר האב בתשלום המזונות למעלה מ-90 יום, תהיה האם פטורה מהתחייבויותיה לפי ההסכם ובפרט תהיה רשאית לעזוב עם בנה לארה"ב.